<h1>חדושי הר"ן — מגילה</h1>
<h2>דף נט:</h2>
אמר אביי נקטינן אין שם כהן נתפרדה החבילה. יש אומרים אינו קורא לוי כלל. ואית דמפרשי נתפרדה החבילה נפסק הקשר שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל, אלא קורא לפי מעלתו ג' או ד'. ומיהו קשיא מכתובות פרק ב' [כ"ה ע"ב] דקאמר התם מוחזקני בזה שהוא כהן שקרא אחריו לוי, ואי אמרת אין שם כהן לוי יכול לקרות א"כ היאך יודע שהוא כהן משום שקרא אחריו לוי דילמא ישראל הוה, י"ל שאותו לוי היה חשוב יותר מן הראשון ואם לא היה הראשון כהן לא היה קודם. ואמר אביי נקטינן. מסורת מאבותינו. אין שם לוי קורא כהן. ודוקא אותו כהן שקרא ראשון. תימא לפי מנהגם שהיו נוהגים שלא היו מברכים כל אחד ואחד ברכה לפניה ולאחריה, אלא הראשון מברך ברכה לפניה ולא לאחריה והאחרון לאחריה ולא לפניה א"כ היאך ניכר שקורא במקום לוי, בשלמא לפי מנהגינו שאנו נוהגין שכל אחד ואחד מברך לפניה ולאחריה, כשיברך ברכה אחרונה ויחזור ויברך ניכר שבשביל לוי הוא קורא. ויש לומר שעל ידי שיחזור למקומו וחוזר ועומד היה ניכר כדאמרינן בתוספתא [מגילה פ"ג ה"ו] אם אין שם אלא אחד שיודע לקרות קורא ויושב ועומד וקורא. אמר ר' יוחנן כהן אחר כהן לא יקרא משום כבודו של ראשון. לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם. ומוקי לה בגמרא במוחזק באבוה דהאי דכהן הוא, הילכך בראשון הוא דאיכא פגמא דאמרי אבוה נסיב גרושה וחלוצה ואחליה, ומתחרטים כשקראוהו, ומשום הכי עולה זה השני וממנו יתחילו לקרות שבעה, אבל לשני ליכא פגמא הואיל ובלוי קרא דאם איתא דאבוה אחליה למה יקרא במקום לוי, הילכך על כרחין כיון דאבוה כהן אין זה חלל ואין כאן פגם משפחה אלא לראשון, ופריך בגמרא ולמאן כלומר מי פגמו. אי ליושבים. שם עד שיגלל ספר תורה. הא קא חזו ליה. להאי כהן ראשון דסליק למנין שבעה אלא ליוצאים. שלא ימתינו עד שיגלל הספר. לוי אחר לוי איכא פגם שניהם ואף על פי דמוחזק לן באבוה דהאי דלוי הוא דלא ידעי אינשי הי מינייהו הוא מן המנין דאמרי ראשון אביו נשא ממזרת ונתינה ואחליה מקדושת לוייה, ולפיכך חזר וקרא לוי אחר, אי נמי שני נתחלל מלויה ואינו לוי אלא ישראל ובמקום ישראל קרא. אחריהן, דכהן ולוי. מי קוראין. כלומר שלא תקנו שום סדר בשבתות משום דרכי שלום. הראויים למנות. כדאמרינן במסכת שבת פרק (כל כתבי הקדש) [אלו קשרים קי"ד ע"א] איזהו תלמיד חכם שראוי למנותו פרנס על הצבור, כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה. אין קורין בחומשין. היו רגילים לכתוב חומשים כל חומש וחומש בפני עצמו וכל ספריהם היו במגילה כספר תורה שלנו, ואפילו היה עשוי החומש כתיקון ספר תורה בעורות עבודין לשמה ונתפר בגידים אין קורין בו. מפני כבוד הצבור. ואם לא היה מפני כבוד הצבור היינו קורין בחומשים, ואע"ג דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו, לא דמי התם מחסר במילתיה הכא לא מיחסר במילתיה ואם לא מפני כבוד הציבור היינו קורין בו, אבל בחומשים שלנו פשיטא דאין קורין שהרי אינן עשויין כתיקון חכמים שאינן נגללין ואינן נתפרין בגידין, הילכך אין הרבים יוצאים בהם ידי חובתן, והלואי שהיחיד הקורא לעצמו יהא רשאי לקרותו ולברך לפניה. ירושלמי במסכת ברכות [פ"ז ה"א] אמר ר' שמואל בר אבדימי לא למדנו ברכת התורה מברכת המזון אלא לרבים, ואם לרבים אפילו בינו לבין עצמו אינו מברך, אמר ר' אבא מרי אחוי דר' דוסא עשאוה כשאר כל המצות מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. ופירושו ברור שלא למדו ברכה לתורה מן המזון דהיינו לאחריה אלא לרבים והקשו ואם לרבים וכי אפילו בינו לבין עצמו שמא אינו מברך, כלומר לפניה, וכיון שמברך לפניה (ו)לאחריה נמי יברך ק"ו מן המזון ותירץ בינו לבין עצמו עשאוה כשאר כל המצות מה הן טעונות ברכה לפניהם ולא לאחריהם אף זו לפניה בלבד.
